ארכיון הקטגוריה: תסביךהעליונות

תסביך העליונות

אלפרד אדלר:

נהוג לציין כי יש שלושה אבות לפסיכואנליזה פרויד, יונג ואלפרד אדלר. היום נדבר על הצלע השלישית-  של המשולש הפסיכואנליטי  המהווה את הבסיס של הפסיכואנליזה של תיאוריות האישיות המודרניות. אחד האבות של התחום אלפרד אדלר.

ביוגרפיה: אלפרד אדלר 1870-1937

אלפרד אדלר נולד בשנת 1870 בוינה, למשפחה יהודית. אלפרד אדלר הוא חלק מהקומונה הקטנה של פרויד שהחלה את יונג ואחרים. כמו פרויד גם הוא החל את דרכו כרופא, הוא למד רפואה, ושימש בתחילת דרכו כרופא ילדים. לאחר מכן הוא החל להתוודע לעולם הפיסכו-אנליזה כפי שהייתה אז, כשבעצם הוא החל לעבוד כמטפל. לאט הוא פועל לפי התיאוריות של פרויד, ואז הוא מתרחק מפרויד ומתחיל להמציא תחום משלו כדיס פלינה שנקראת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר. אדלר פחות או יותר חופף ליונג מבחינת התקופה. אדלר עובד באוסטריה, בשנות ה- 30 הוא מהגר לארה"ב בעקבות מלחמת העולם השנייה ועליית הנאציזם לשלטון, הוא נפטר בשנת 1937 במהלך הרצאה בסקוטלנד מדום לב.

ביוגרפיה משמעותית על אדלר:

אדלר סבל בילדותו ממחלה הנקראת רככת. זוהי מחלה גנטית שמשמעותה חולשה של העצמות, בהתפתחות העצמות לא מתחזקות מספיק בגלל מחסור בויטמין די, זה גורם לחולשה גופנית. המחלה גרמה לו לעוגמת נפש.

דחייה מצד אימו, הבן המועדף על אביו- אדלר היה יותר קשור לאביו ונדחה על ידי אימו. הוא היה בנו המועדף של אביו, זה שונה מפרויד, אבל דומה ליונג. זה מעניין להשוות ביניהם בדרך ראייתם על האישיות.

הרגיש נחות למול אחים וילדים האחרים- המחלה עצמה גרמה לו לתחושת נחיתות מול אחיו ומול ילדים אחרים, הוא לא יכול לשחק עימם, הוא קינא בהם שלהם יכולות גופניות טובות משלו עקב כך זה גרם לו לקנא בהם.

בתחילה הוא היה חבר בקומונה של פרויד, לימים הפך לאחד ממבקריו הגדולים- לאט אדלר מתרחק מפרויד והופך להיות אחד ממבקריו הגדולים. פרויד אמר דברים לא פוליטיקלי קורקט על מחלתו של אדלר הם רבו ביניהם. מבחינה תיאורטית מעבר לרמה האישית- הבסיס התיאורטי המקצועי למחלוקת ביניהם היה טמון בשאלה מהו בעצם, המניע המרכזי, של האישיות? כדי להבין בגדול על מה היה הויכוח- אדלר הדגיש את העניין של הצורך של האישיות בהתגברות על רגשי הנחיתות בשאיפה לעליונות, כצורך להתגבר על רגשי הנחיתות, הוא הדגיש גם את הגורם החברתי, ודיבר על חופש בחירה. לקח את האישיות למקום אחר, תפיסתו הייתה עוד נקודת מחלוקת ביניהם. הייתה לו תפיסה יותר הוליסטית ושלמה של האישיות לעומת פרויד שראה את האישיות כמחולקת לחלקים- החלוקה במודל המבני- איד, אגו וסופר אגו, המודל הטופוגרפי- לא מודע, סמוך למודע ומודע. בעוד פרויד חיפש את המבנים של האישיות, אדלר התייחס לאישיות כאובייקט שלם, וזו הייתה נקודת מחלוקת ביניהם.

עקרונות מרכזיים:

חמשת העקרונות המרכזיים של התיאוריה של אדלר- הפסיכולוגיה האינדיבידואלית:

  1. אינדיבידואל- אינו בר חלוקה- האדם, האישיות היא אינדיבידואל שלם אחד, שאינו ניתן לחלוקה. (שונה מפרויד שהתייחס למרכיבי האישיות בנפרד) אדלר הסתכל על האישיות כמכלול שלם אחד.
  2. המניע העיקרי בחיים- הרצון להתגבר על תחושת הנחיתות– המוטיבציה המרכזית שדוחפת את האישיות היא הרצון להתגבר על תחושת הנחיתות. מזה אומר תחושת נחיתות- כאשר אדלר מדבר על תחושת נחיתות הוא מדבר על כך שכל אחד מאיתנו, כאשר הוא מגיע לעולם הוא מגיע בעמדה נחותה. עצם העובדה שהתינוק חסר אונים ותלוי בהוריו לסיפוק צרכיו, זה כבר שם אותו בעמדת נחיתות. מתוך המקום הזה של הנחיתות שהאדם נמצא בו, צומח המניע להתגבר על הנחיתות ולהגיע לתחושת של עליונות, לא במובן של עליונות כשליטה על אחרים, אלא עליונות כהגעה לתחושה של שליטה בחיי, אני הוא האדם האחראי לגורלי, ביכולתי לכוון את החיים שלי לכיוון שאני רוצה , ממש תחושת מאסטריות, חוללות עצמית.
  3. חופש בחירה– לאדם יש חופש בחירה, והוא בוחר את הכיוון שאליו הוא רוצה להתפתח. ( הניגוד לפרויד שקבע שהכיוון של האדם דטרמיניסטי) אדלר מסווג בעקבות כך בקבוצת התיאוריות ההומניסטיות- כמו מאסלו גישה שהדגישה את יכולתו של אדם לקחת אחריות לחייו ולהתנות להם משמעות ייחודית שהוא בוחר.
  4. הכוח היוצר של האישיות– זהו נגזרת של חופש הבחירה, לאישיות יש כוח יוצר. הכוונה שלאישיות יש את היכולת ליצור את סגנון החיים הייחודי המתאים לכל אינדיבידואל באשר הוא. אני כאדם יכול לשאוף לדברים מסוימים ולהחליט לאילו כיוונים אתפתח, זהו לא משהו שנקבע באופן שרירותי על ידי התורשה או חוויות הילדות שלי, אלא יש לי יכולת ליצור ולעצב את האישיות שלי בעצמי כמו שאני מוצא לנכון בהתאם לשאיפותיי.
  5. הרגש החברתי– אדלר שם דגש גדול על הנושא של שיתוף פעולה חברתי. אדם בעל אישיות מסתגלת ובריאה היא אישיות שיש בה מה שמכונה "רגש חברתי"= אמפתיה כלפי האחר, יכולת לשתף פעולה עם האחר, יכולת להסתגל בתוך מערכת חברתית. אדלר יוצא מתוך התפיסה המוכרת שהאדם הוא ייצור חברתי, ואיננו עומד בפני עצמו, לכן יכולתו לממש את עצמו "בהגעה לעליונות" מושגו של אדלר- היא באמצעות היחסים החברתיים. הוא צריך לסגל לעצמו רגש חברתי מפותח כדי שיאפשר לו להסתדר בסביבה ועם אחרים כדי לאפשר לו להגיע לעליונות. הדרך להגיע לעליונות למעשה, היא על ידי היחסים החברתיים ומה שמאפשר אותם זה אותו רגש חברתי מפותח ובריא.

 

תחושת הנחיתות:

אדלר טען כי בכל אדם קיימת תחושת נחיתות מולדת, שהמקור שלה הוא כבר בתחושת הנחיתות של התינוק מול העולם החיצוני והוריו שבהם הוא תלוי בסיפוק צרכיו. אדלר טוען שתחושת נחיתות זו היא אוניברסאלית וקיימת אצל כל בני האדם (בניגוד לתחושת הנחיתות שלו שנגרמה מכשל גופני) יש מצב קיומי נתון שבו האדם מרגיש מול העולם שהוא בעמדת נחיתות, לכן מה שמניע את האישיות זה הניסיון לפצות על תחושת הנחיתות, שכל אחד בוחר לעצמו את הדרך הייחודית שלו. אדם נולד עם תחושה שכזו ומנסה כל חייו לפצות על תחושה זו ולהגיע לעליונות.  למעשה זהו המניע של כלל בני האדם, זה מתפתח כבר בינקות. אם האדם מצליח לפצות על תחושת הנחיתות הוא מפתח אישיות בריאה ותקינה. אולם, אם האדם איננו מצליח לפצות על תחושת הנחיתות הוא מפתח תסביכים: שני סוגים של תסביכים:

תסביך נחיתות- ביטוי אחד של חוסר היכולת להתגבר על רגש הנחיתות. מתבטא בעיקר בערך עצמי נמוך, במילים פשוטות זוהי התחושה של האדם שהוא איננו מספיק שווה או טוב. שהוא איננו יכול לעשות את הדברים שהוא צריך בשביל להשיג את מטרותיו בחיים, שהוא נחות לעומת אנשים אחרים, שכן יש להם את היכולת ואת הכלים הדרושים בשביל להצליח בחיים ובשביל להשיג את מטרותיהם. כל זה גורם לאדם לתחושת חוסר אונים מול המציאות. האדם מרגיש העולם גדול עליו- עבודה, אהבה, זוגיות. כל הדברים האלה הוא חושב שהוא לא מסוגל שאין לו יכולת לסיפוק הצרכים האלה במציאות הנתונה, לכן הוא חש חוסר אונים. בעיקרון מתבטא בערך עצמי נמוך חוסר אונים מול המציאות.

 

תסביך עליונות–  ביטוי נוסף בעקבות חוסר יכולת להתגבר על רגש הנחיתות מתפתח תסביך העליונות. מצב זה יכול לנבוע מכך שיש ניסיון לפיצוי יתר על תחושת הנחיתות- ממש כמו אדם נרקסיסט שלא באמת אוהב את עצמו וחש שהוא חייב לפרגן לעצמו ולהאדיר עצמו כי הערך העצמי שלו נמוך. במצב זה אדם שפיתח תסביך עליונות מפתח אובססיה לפרפקציוניזם להצליח כל הזמן ולהיות הכי טובים במה שהם עושים, פחות מזה לא מספיק טוב. דוגמא מצויינת באתר החלומות הזה.

ישנה שאיפה להיות הכי טוב היכן שיש קושי. מהי הבעייתיות? ברגע שהאדם הפרפקציוניסט לא מצליח- אם מושלמות היא חוויה קשה עבורם, זה זורק אותם למקום של הנחיתות. למקומות של חוסר ביטחון, חוויה של ערך עצמי נמוך. הפרפקציוניסטים אינם מצליחים להגיע למקומות העילאיים שהם מבקשים להגיע, כיוון שתחושת הנחיתות טבועה בהם, לא משנה כמה יצליחו הספק הזה של נחיתות תמיד יחלחל אצלם. הם אף פעם לא יגיעו למקום הזה של הרגשה שהם טובים, הם אף פעם לא ינוחו על "זרי הדפנה" ולא ירגישו סיפוק או תחושת הצלחה, הם תמיד ירדפו אחרי ההישג הבא כדי לא להרגיש נחיתות.

השוואה בין תסביך נחיתות לתסביך עליונות:

מעבר לעובדה ששני התסביכים נובעים מאותה תחושת נחיתות, שניהם מגיעים ממקום של הערכה עצמית מוטעית. לאדם יש הערכה עצמית מוטעית כאשר מצד אחד אלו שמפתחים את תסביך הנחיתות- הדרך שלהם להתמודד עם אותה הערכה עצמית מוטעית, זה להמעיט בערכם ובמקביל להעצים מאוד את כוחם של אחרים. לעומת זאת אנשים המפתחים תסביך עליונות- יגזימו בהערכתם העצמית ויכולתם וינסו להשיג פיצוי יתר על רגש הנחיתות. תסביך הנחיתות- המעטה בערך העצמי והעצמה של כוחם של אחרים- האדם צריך שאחרים יעריכו אותו, הוא מפחד מכישלון מפחד ממה אנשים יחשבו עליו. מפה ישנן שתי אפשרויות. האחת- להימנע- למשל אם האדם מפחד מדחייה בקשרים רומנטיים אז הוא לא ינסה ליזום ולהכיר בן זוג. השנייה- כל הזמן לנסות ולרצות אחרים- סוג מסוים של אלטרואיזם מגיע ממקום זה. לנסות לקבל הערכה מהקהילה סביבי לכך שאני מספיק טוב ונחשב. התוצאה של שני מסלולים אלה- הוא שהאדם לא נותן ביטוי לעצמי האמיתי שלו וישנה תחושה של חוסר ערך, כיוון שיש הימנעות מהבאת העצמי האמיתי לידי ביטוי- כיוון שמפחד ממה יחשבו עליו או מביא תכונות ומעשים שלא מבטאים את רצונותיו האמתיים אלה כדי לזכות בהערכה ובאהבה מאנשים אחרים. אדם עוזר לאדם שהוא לא באמת רוצה לעזור לו הוא עוזר לו כדי לקבל מילה טובה או כדי שיעריכו אותו.  תסביך עליונות-  כאן האדם יפתח תחושת עליונות מוגזמת ולא ריאלית, לכן זה יכול לגרום לשני דברים: האחד- לתחושה של האדם שהוא מספיק טוב או יותר מדי טוב והוא איננו צריך להוכיח את עצמו לאף אחד, התוצאה של כך שלאדם אין שאיפות בחיים הוא לא מתקדם הוא מרגיש יותר מדי טוב היכן שהוא נמצא. השני- בניסיון לפצות על רגש הנחיתות על ידי תסביך עליונות ישנו את הצורך העז להצליח בכל מחיר. אדלר טען שהאדם כאן בז לאחרים ומזלזל בהם. (בניגוד לנחיתות שהוא מעצים את יכולת האחר) הוא ממעיט בערך האחר ובכוחו. מכן התוצאות ברורות- התרברבות ויוהרה של האדם אל מול האחרים.

בסופו של דבר הערכה עצמית ריאלית ונכונה היא מקור החוסן האמיתי של אותם תסביכים עליונות ונחיתות כאחד.

מקור התסביכים:

נחיתות פיזית-  לא מדובר כאן רק על איבר פגום שלא מתפקד באופן מוחלט. אלא חולשה של איבר מסוים ביחס לשאר האיברים כמו למשל שמיעה פחות טובה, מגבלת ראייה, מגבלה בהליכה כל מגבלה פיזית שתהיה. כל מגבלה שכזו יכולה ליצור אצל האדם תחושה שהוא נחות מאחרים, פחות שווה מהם, שמשהו אצלו פגום ולא תקין. כאן השאלה מה האדם ינסה לעשות עם המצב? מצד אחד זה יכול לגרום לו לייאוש מחשבות כמו "אני פגום" "אני דפוק", מצד שני- האדם יכול דווקא לרצות להצליח דווקא במקום שקשה להם. הנחיתות הפיזית היא שדוחפת את האדם להצליח דווקא בתחום הזה. בהקשר לנחיתות פיזית מולדת עולה השאלה למה אנשים מסוימים ילכו למקום של ייאוש ונחיתות ואחרים דווקא למקום של הצלחה ופיתוח. אם ההורים הרבה פעמים גורמים לילד תחושה שהוא פגום, נוזפים בו על נחיתותו או להיפך זה מסביר על ההבדלים בין גורמים לייאוש או להצלחה. הוא מקבל יחס מההורים תחושה שהוא אשם בפגם שלו ודוחפים אותו למקום של ייאוש. לעומת זאת, אם ההורים יעודדו אותו להצליח ויחזקו אותו שהוא חזק ולא יהפכו את הנחיתות הפיזית לעניין גדול דווקא זה יגרום לאדם להצליח. (כמו הסיפור של בהטובן במקרה שלו למרות שהיה חירש הוא התעסקבמוזיקה היה לו רצון לפצות על תחושת הנחיתות שהייתה לו נחיתות פיזית כחירשות)stress-540820_640

 

הזנחה- דחייה בתקופת הילדות. ישנם ילדים הנולדים לא רצויים מסיבות שונות. רצו בן נולדה בת רצו בת נולדה בן, הילד מזכיר להורים אדם שאינם אוהבים, ההורה מעדיף באופן בוטא ילד אחד על פני אחר. הזנחה של הורים היא לאו דווקא במובן של הזנחה קלאסית התעללות ואי סיפוק צרכים אלא חוסר יציבות בהתייחסות לילד- שיש לו השלכות מבחינה מנטאלית להמשך. למשל- אימא המשדרת מסרים כפולים לתינוקה- רגע אחד היא מחבקת וזמינה ובשני היא דוחה אותו ולא רגישה לבכי שלי או כל איתות מצוקה אחר, והיחס האמביוולנטי (הדו משמעי) הרבה פעמים מבלבל ומסבך את עולמו הנפשי של התינוק ויוצר לאחר מכן אדם בוגר עם עולם נפשי מסובך לא פחות מהזנחה קלאסית. אנשים שהוזנחו הזנחה קלאסית בעלי סיכוי גבוה יותר להפוך למבוגרים יציבים הרבה יותר מילדים שגדלו בסביבה של מסרים כפולים ויחס דו משמעי עם הורים שהיו פעם ככה ופעם ככה. (כמו יונג שאמר שהיא הייתה קרה ושיכורה ואז הפחידה אותו והייתה חמה זה הרבה יותר גרוע) מצב זה גורם לאדם לא לצפות את העולם כי אין יציבות ביחס אל האדם הילד עצמו.

פינוק יתר- פינוק הוא בעייתי כיוון שהרבה פעמים מבלבלים בין פינוק לבין חום ואהבה. אדלר טוען כי זה הכרחי שההורה יספק את צרכיו של הילד ויעניק לו את צרכיו הפיזיים והרגשיים החום התמיכה האהבה וכלל הצרכים. אולם, אדלר גם אומר שכדי להפוך את הילד לבעל הסתגלות יותר טובה בחברה ובקהילה יש צורך משלב יותר מוקדם לאפשר לו ללמוד לבד דחיית סיפוקים, להסתגל לאט למציאות שבה צרכיו לא יבואו על סיפוקם באופן מושלם ומיידי, זה דבר שצריך להרגיל אליו את התינוק כבר משלב מוקדם. אדלר טוען שהרבה פעמים ההורים נופלים כאן כי א. מרחמים על התינוק הוא בוכה ב. לפעמים איפה שצריך להציב גבולות הם לא מציבים. ב. ההורה מרגיש תחושת אשמה לגבי תינוקו ג. לפעמים קל יותר לוותר לילד מתוך עצלות. ילד שסבל מפינוק היתר הוא ילד שיהיה לו קשה יותר להסתגל לחיים עם אחרים כי הוא רגיל להיות במרכז ורגיל לקבל מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה הוא לא לומד את ההתחשבות באחרים, הוריו גורמים לו נזק כיוון שהם לא מאפשרים לו לפתח את הרגש החברתי המתבקש.

הילד המפונק

הבעיות הנוצרות כאשר אותו ילד הופך למבוגר:

רגילים להיות במרכז תשומת הלב- לא דבר אפשרי ונכון תמיד. ביחסים בתוך קהילה או חברה וצריך לדעת למצוא את מקומך ללכת קדימה או לזוז הצידה. אלו דברים שילד שחווה פינוק יתר לא רכש אותם באופן טבעי, כאשר הוא הופך למבוגר הוא לא מתמודד עם הדברים האלה בצורה טובה. אין לאותו מבוגר יכולת לדחות סיפוקים הוא רגיל לקבל הכול כאן ועכשיו. אותו אדם מבוגר לא מפתח מיומנות חשובה להתמודד עם מכשולי החיים- אותם ילדים הופכים למבוגרים וגדלים עם חסך של כלים להתמודד עם הקשיים שמציבים החיים. ילדים מפונקים אומר אדלר, כאשר הם גדלים הם מגלים בפעם הראשונה את החיים האמיתיים וזה מה שגורם להם לפתח תחושת נחיתות, כיוון שהם לא קיבלו את הכלים להתמודד עם החיים בצורה הדרגתית כבר מגיל צעיר, כאשר הם פוגשים את מכשולי החיים ונעדרים את היכולת להתמודד מולם, הם מרגישים שמשהו אצלם לא בסדר כאילו הם "דפוקים". בדיוק כמו אותם ילדים שסבלו מהזנחה או נחיתות פיזית- ילדים שסבלו מפינוק יתר מגיעים לאותו מקום התחושה שמשהו אצלי לא בסדר ואינני מצליח להתמודד עם החיים, אותה תחושה המאפיינת את רגש הנחיתות אותו חוסר אונים מול המציאות.  תפקיד ההורה והמחנך במקרה הזה הוא לגדל את הילד או התלמיד באופן הדרגתי ואיטי בצורה כזו שהוא לאט ילמד להשתלב בתוך העולם והמציאות הנתונה בחברה, הוא יהיה בעל אישיות מגובשת וערך עצמי יציב ולא בעל ערך עצמי מוטעה כמו שקורה במקרה של אלו שיש להם את אחד מהתסביכים אלו בעלי ערך עצמי נמוך בעלי תסביך נחיתות או תסביך עצמי גבוה תסביך העליונות.

man-461195_640